<h1>כל בו הלכ' שבת סימן ל"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וצריך ליתן הקורה למטה מעשרים אמה. היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, לפי שאין בה הכרה וכל עצמה אינה רק להיכר, ואם יש בה ציור וכיור שהכל מסתכלין בה מותר אפילו למעלה מעשרים שהרי (בה הכרה) [יש בה היכר].
<h2>דף ה.</h2>
אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו. ויהיה ארכו מד' אמות ולמעלה, ויהיה ארכו יתר על רחבו. היה ארכו כרחבו או שאין ארכו ד' אמות או שאין בתים וחצרות פתוחות לתוכו כגון שלא היו לו כי אם בית אחד או חצר אחת אינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ד'. מבוי שאין ברחבו ג' טפחים אין צריך לא לחי ולא קורה, ומותר לטלטל בכולו, שכל פחות מג' כלבוד דמי. חצר שארכה יתר על רחבה הרי היא כמבוי וניתרת בלחי או קורה.
<h2>דף ו.</h2>
אי זהו רשות הרבים מדבריות ועירות ושדות ודרכים המפולשין להן, והוא שיהיה רוחב שלהן ט"ז אמות, ולא יהיה עליהן תקרה. ואי זהו רשות היחיד מקום ד' טפחים על ד' טפחים גבוה עשרה טפחים או יותר. ומקום המוקף [ד'] מחיצות גבוהות עשרה וביניהן ד' טפחים על ד' טפחים או יותר על כן, אפילו כמה מילין (או) [אם] הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה נעולות בלילה, ומבואות שיש להם שלשה כתלים ולחי ברוח אחד, וחצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה, ואפילו כלים כגון ספינה ומגדל של עץ וכיוצא בהן אם יש בהן ארבע על ארבע טפחים בגובה עשרה טפחים או יותר הרי זו רשות היחיד גמורה.
<h2>דף יא:</h2>
מבוי הסתום עושין לו ברוח רביעית לחי או קורה. ויהיה מותר לטלטל בכולו כרשות היחיד. מבוי המפולש והעקום עושין לו צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ומותר לטלטל בכולו לרשות היחיד. וצורת פתח האמורה בכל מקום אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.
ומבוי הסתום כגון שיש לו שלשה כותלים מותר לטלטל בו מן התורה, אבל מדבריהם צריך דופן רביעי, ולפיכך עושין לו לחי או קורה, ויחשב כאילו אותו הלחי או הקורה סותמין דופן רביעי.
<h2>דף יג:</h2>
היתה הקורה עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. אם יש בה בהיקפה ג' טפחים יש ברחבה טפח. היתה עקומה כשירה.
<h2>דף טו.</h2>
בכל עושין לחיים, ואפילו בדבר שיש בו רוח חיים, ואפילו באיסורי הנאה, והוא שיהיה גובהן עשרה ועביין כל שהוא. ובכל עושין קורה חוץ מעצי אשירה, שיש לקורה שיעור לרחבה, וכל השיעורין אסורין מהאשירה. כמה שיעור הקורה רחבה אין פחות מטפח, ועבייה כל שהוא, והוא שתהא בריאה לקבל אריח שהוא חצי לבינה של ג' טפחים על ג' טפחים, ומעמידי הקורה צריך שיהיו בריאים כדי לקבל קורה וחצי לבינה.
<h2>דף טז:</h2>
וצריך שתהיה המחיצה יכולה לעמוד ברוח מצויה, ושתהיה (גבוה) [גבוהה] עשרה או יותר. ומחיצה שאינה עשויה רק לצניעות אינה מחיצה. וכן כל שיש בה פרוץ מרובה על העומד, מחצה על מחצה מותרת, ובלבד שלא יהיה בה פרצה יתר על עשר אמות. היתה יתירה מעשר אמות ועשה בה צורת פתח מותר, והוא שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד. הקיף בקנים גבוהים עשרה או יותר אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים אף על פי שהם שתי בלא ערב או ערב בלא שתי הרי זו מחיצה גמורה, שכל פחות מג' כלבוד דמי.
<h2>דף כג.</h2>
מקום שלא הוקף לדירה כגון גינות ופרדסין ויש במחיצות בגובהן עשרה טפחים או יותר מטלטלין בכולן כרשות היחיד אם אין בהן יתר על בית סאתיים, וחייב הזורק או המושיט מהן לרשות הרבים. ואם יש בהן יתר על בית סאתיים אין מטלטלין בהן אלא בד' אמות שלהן ככרמלית. ושיעור בית סאתיים מאה אמה על חמשים אמה, והוא הדין לרחבה שאחורי הבתים אם היא יתירה על בית סאתיים ואפילו היה הפתח פתוח לכתחילה ואחר כך הקיפוה הרי היא כמי שהקיפוה לדירה ומטלטלין בכולה.
<h2>דף כו.</h2>
וצריך שתהיה המחיצה יכולה לעמוד ברוח מצויה, ושתהיה (גבוה) [גבוהה] עשרה או יותר. ומחיצה שאינה עשויה רק לצניעות אינה מחיצה. וכן כל שיש בה פרוץ מרובה על העומד, מחצה על מחצה מותרת, ובלבד שלא יהיה בה פרצה יתר על עשר אמות. היתה יתירה מעשר אמות ועשה בה צורת פתח מותר, והוא שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד. הקיף בקנים גבוהים עשרה או יותר אם אין בין קנה לחבירו ג' טפחים אף על פי שהם שתי בלא ערב או ערב בלא שתי הרי זו מחיצה גמורה, שכל פחות מג' כלבוד דמי.
<h2>דף מה.</h2>
עכו"ם שצרו על עיירות של ישראל אם ידוע שלא באו אלא על עסקי ממון אין מחללין עליהן שבת אבל אם סמוכין לספר מחללין. ואם באו על עסקי נפשות בר מינן מחללין עליהן ויוצאין בכלי זיין, ולאחר שהצילו חוזרין בכלי זיינן למקומן.
היו שנים מקצת ד' אמות של זה לתוך ד' אמות של זה מביאין ואוכלין באמצע. והוא שלא יוציא זה מתוך שלו לשל חבירו. ואם הם ג' (האמצעי) [והאמצעי] מובלע בינתים הוא מותר עימהם והן מותרין עמו. ושנים החיצונים (אסור) [אסורים] זה עם זה. לפיכך מותר לעקור חפץ מרשות הרבים וליתנו לחבירו בתוך ד' אמות וחבירו לחבירו אחר שכנגדו, ואפילו הם מאה, ואפילו הלך החפץ כמה מילין, לפי שכל אחד מהמטלטלין לא טלטל אלא בתוך ד' אמות שלו.
<h2>דף נא.</h2>
הואיל ויש לו לאדם לטלטל בכל המרובע שהוא ד' אמות על ד' אמות, נמצא מטלטל באורך אלכסונו של מרובע זה ה' אמות וג' חומשי אמה, לפיכך אין המעביר או הזורק ברשות הרבים חייב עד (שיעבור) [שיעביר] חוץ לה' אמות וג' חומשי אמה. וכל שאמרו מתחלת ד' לסוף ד' או המעביר ד' אמות הוא מתחלת האלכסון של ד' אמות עד סופו, ואם העביר פחות מזה פטור. נמצא כאן שלשה מדות. כיצד העוקר חפץ מרשות הרבים ממקום זה והניחו במקום אחר (לר"ה) [ברשות הרבים], אם היה בין שני המקומות עד ד' אמות הרי זה מותר. היה ביניהן יותר מארבע אמות ועדיין הן בתוך ה' אמות ושלשה חומשי אמה [פטור. היה ביניהן חמש אמות ושלשה חומשי אמה] בשוה חייב שהרי העביר חוץ לאלכסונו של מרובע.
<h2>דף פד:</h2>
גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים הואיל ורבים מכתפין עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו. (רשות היחיד ומקום פטור מותר לטלטל בכולן אף על פי שהיה ארכן כמה מילין אבל רשות הרבים והכרמלית אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות.
<h2>דף פו.</h2>
וכתב הרב ר"מ אותן בתי כסאות העומדות על החומה מן העיר ונופלת הצואה בחפירת העיר אסור לעשות צרכיו בשבת, (ומהן) [ומה] שמותר לעשות צרכיו באותן העומדין על המים זהו קולא שהקילו חכמים על המים שאפילו מחיצה תלויה מותרת בהן במים. ורבי זכרונו לברכה אומר אם רצה לעשות צרכיו באותן בתי כסאות העומדות על חומת העיר שצריך לנעוץ קנים למטה עד הנקב גבוה עשרה טפחים ושיהא בין קנה לקנה פחות משלשה טפחים. והר"מ כתב שיעשה (כף) [דף] בשיפוע תחת הנקב כדי שלא יפול בהדיא לארץ ובזה מותר, ואין צריך לנעוץ קנים, ומותר לאדם ליטול ידיו (או לשפוך) [ולשפוך] מים בעליה הבנויה על גבי מים אף על פי שיש בה נקבים בתקרה והמים נופלים למטה לפי שכשם שהמחיצה עולה למעלה כך יורדת למטה. ואותן בתי כסאות שהם בחפירה בקרקע של שני שותפין נראה שאסורים עד שיערבו. אמנם ה"ר יעקב מקינון אמר דהואיל וצואה מקום פטור הוא דשרי, כך קיבל ה"ר יעקב מקינון מרבותיו.
<h2>דף פז:</h2>
גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין אלא אם כן עשו לה מחיצה גדולה (גבוה) [גבוהה] עשרה טפחים סביב הנקב מד' רוחות, וכשיש מחיצות אפילו לשפוך מותר. ומזה יש להתיר הבתי כסאות שעל המים אם יש מחיצות עשרה תלוי על המים תחת הנקב, ויש מתירין משום דצואה מקום פטור הוא בכל מקום.
<h2>דף פח.</h2>
ואסור לשפוך מים על פי הביב והמים נוזלים תחת הקרקע לרשות הרבים, ואפילו היה זחילתן מאה אמה, מפני שהמים באין מכוחו לרשות הרבים, אבל שופך חוץ לביב והמים יורדין לביב, אבל אם מן המים יורדין לכרמלית שופך על פי הביב ואינו נמנע, דכוחו בכרמלית לא גזרו. ובימות הגשמים אפילו נזחלין לרשות הרבים שופך ושונה ואינו נמנע שסתם צינורות מקלחין הם ואדם רוצה שיבלעו המים במקומן. והר"מ כתב שמותר לשפוך מים בשבת באבן המקלחת ואפילו בחצר שאינה מעורבת אבל לרשות הרבים אסור.
<h2>דף צד.</h2>
מבוי שנתקן כהלכתו ונפחת או ניטלו קורותיו ולחייו בשבת אסור לטלטל במבוי כדאיתא פרק כל הגגות. רבי יוסי אומר אם מותרין (לאו) [לאותה] שבת מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותה שבת. אבל ערובי חצרות אם עירב דרך הפתח [ונסתם הפתח] בשבת יכול לטלטל מעל החומה, או אם יש שם חלון אחד בחומה יכול לטלטל דרך אותו חלון, זה כתב הר"מ.
<h2>דף צה.</h2>
כתב ה"ר יצחק (המוציא) [המוצא] תפילין בשבת במקום שאין משתמר לובשן כדרכו מניח של יד ביד ושל ראש בראש ונכנס וחולץ בביתו וחוזר ולוקח האחרים וכן עושה עד שיכניסם כולם.
<h2>דף צח:</h2>
זיז שעל גבי החלון (יוציא) [יוצא] באויר שעל רשות הרבים אם היה למעלה מי' טפחים מותר להשתמש עליו שאין רשות הרבים תופסת אלא [עד] עשרה טפחים. לפיכך מותר להשתמש (לכל) [בכל] הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. במה דברים אמורים כשהיה זיז אחד יוצא באויר אבל אם היו יוצאין בכותל שני זיזין זה למטה מזה אף על פי ששניהן למעלה מעשרה טפחים אם יש בזיז העליון שלפני החלון רוחב ארבע על ארבע אסור להשתמש עליו מפני שהוא רשות בפני עצמו והזיז שתחתיו רשות אחרת ואסרו זה על זה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. אין בעליון ד' ואין בתחתון ד' משתמש בשניהן וכן בכל הכותל עד עשרה טפחים התחתונים. (היו) [היה] בתחתון ד' ובעליון אין בו ד' אינו משתמש בעליון אלא כנגד חלונו בלבד אבל בשאר הזיז בשני צידי החלון אסור להשתמש מפני זה שתחתיו שחלק רשות לעצמו. כל זיז היוצא על אויר רשות הרבים שמותר להשתמש עליו כשהוא משתמש עליו אין נותנין עליו ואין נוטלין ממנו אלא כלי חרס וזכוכית וכיוצא בהם שאם יפלו לרשות הרבים ישברו אבל כל שאר כלים ואוכלין אסור שמא יפלו לרשות הרבים ויביאם.
היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחשב להוציא האוכל שבפיו מרשות לרשות חייב שמחשבתו משים פיו מקום. וכן רוקק או משתין מרשות לרשות חייב. ואף מי שנתלש רוקו בפיו לא יהלך ד' אמות עד שירוק.
<h2>דף ק.</h2>
עלה באילן בשוגג מותר לירד, במזיד אסור לירד.
<h2>דף קא:</h2>
נגר שיש בראשו גלוסטרא נועלין בה בשבת ושאין בראשו גלוסטרא אם קשור ותלוי נועלין, וכן אם היה נוטלו באגדו. ופסק רבינו תם דהוא הדין אם שיפהו ותיקנו. ויש מחמירין, ונכון להחמיר.
<h2>דף קב:</h2>
כתב ה"ר יצחק ז"ל אין נותנין אספלנית בשבת על גבי מכה שאין בה סכנה. ובשם הר"ש ז"ל מצאתי שנותנין על המכה רפואה מערב שבת, ומותר לתת עליה רפואה בשבת, ואפילו חתיכה בגד, ומערב שבת מותר לתת קילור לתוך העין ואספלנית על גבי מכה אף על פי שמתרפא בשבת, אבל אם נפלה על גבי הקרקע לא יחזיר, ואם נפלה על גבי דבר אחר יחזיר. ואם לא נתן מערב שבת יתן הקילור על גב העין דוקא ולא בתוך העין.
<h2>דף קד.</h2>
אסור להשמיע קול בכל דבר בין בכלים בין באגוזים בין בידיו לרקד ולטפח שמא יתקן כלי שיר, ואם אינו מתכוין להוציא קול מותר.
עוד כתב הני נשי המשחקות באגוזים על גבי קרקע אסור משום אשוויי גומות אם לא שישימו מטלית תחתיהן.
